אדם חברה וטבע
תיכון
פרוייקט בתנ"ך
את סיפורי ראשית האנושות, מגילת רות ושיר השירים למדנו דרך ניתוח הכוחות הנפשיים הסותרים המגולמים בהם. כל פרק ייצג כוחות אחרים:
כאוס וסדר | יהירות וצניעות | יצר הטוב ויצר הרע | קנאה ואחווה | מיקוד שליטה חיצוני ופנימי | דיכוי נשי והעצמה נשית | אהבה ואובססיה
תהליך הלמידה והעבודה:
1. כל אחד מאיתנו בחר זוג כוחות סותר וכתב על הביטויים שלהם בפרקים שלמדנו
2. כתבנו על איפה הכוחות האלה באים לידי ביטוי בתוך כל אחד מאיתנו, והשוונו לסיפורי המקרא
3. יצרנו פוסטר שמבטא את הרעיונות המרכזיים שכתבנו בעבודה- את המתח בין הכוחות, או את אחד הכוחות
כישורים שפיתחנו בפרוייקט הזה:
קריאת הטקסט המקראי ופירושו, השוואה בין טקסטים, רפלקציה אישית, כישורים בעיצוב אסתטי
פה תוכלו לקרוא חלקים מהעבודות שכתבנו, ואתן מוזמננות ללחוץ על הפוסטרים כדי לקרוא את העבודה המלאה
אהבה ואובססיה | לירז גטו
בעיניי אהבה ללא תנאים זו אהבה שמאפשרת לחיות לחוד- אחד בלי השני. אהבה בה מקבלים אחד את השני בלי לשפוט ובלי משקעי עבר. אהבה בעיניי היא משיכה ואינטמיות. היא מתבטאת ברצון לבלות ביחד, רצון לשתף ולהכיר לעומק. לעומת זאת, אובססיה הופכת זוגיות לדבר היחיד שיש בחייהם של בני הזוג. הם הופכים לאדם אחד. כלומר, הם לא יכולים לחיות אחד בלי השני. הופכים לקנאים, רכושניים ואלימים, נוצר קשר לא בריא עבור שניהם. אהבה ללא תנאים מאפשרת המון כוח ואהבה אובססיבית לא מאפשרת חיים שקטים או פרטיות.
בסיפור על בריאה השני מוזכר גם שהגבר עוזב את משפחתו ודובק באישה: ''עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.'' (בראשית, ב', כ"ד). אני חושבת שהמעשה של האדם מבטא גם אובססיה וגם אהבה. כשהוא עוזב את משפחתו הוא עוזב את הדרך של החיים שלו בשביל האישה, ויוצר זוגיות תלותית- זה אובססיבי. מצד שני, הוא עזב את הכל בשבילה. זה מעשה רומנטי שגורם לזוגיות מדהימה.
''כִּמְעַט, שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ--עַד-שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל-בֵּית אִמִּי, וְאֶל-חֶדֶר הוֹרָתי" (שיר השירים ג', ד') . אני באופן אישי חושבת שההתנהגות של האישה מבטאת גם אהבה אבל לרוב אובססיה. לדעתי החלקים שמבטאים את אהבת האישה הם הרצון לקחת את הגבר לבית הוריה ושהיא יוצאת לחפש אותו, לאחר שלא מצליחה להרדם בגללו. ההתנהגות האובססיבית מתבטאת בהצהרה שלאחר שהיא תמצא אותו, היא לא תשחרר אותו.
כאוס וסדר | עומר קסוטו
כאוס זה בלאגן. לפעמים בתוך כאוס יש תחושה שאפשר לאבד שליטה. אבל, יש גם יצירתיות מתוך כאוס, כי לכל אחד נקודת המבט שלו. מתוך הכאוס יש הרבה שונות. בכאוס פתאום אפשר למצוא דברים שלא ידענו שהם קיימים.
סדר זה ניקיון. ברור לנו שדברים נמצאים במקום שלהם, וברור מה התפקיד של כל דבר.
אני מרגישה את יסוד הסדר בחיי, כשאני יודעת ומתכננת את לוח הזמנים שלי מהבוקר ועד הערב. כשאני קמה בבוקר אני יודעת שאני צריכה ללכת לבית הספר. שם אני יודעת מתי להיכנס לשיעורים, לשעות פרטניות ולפעילויות נוספות. אחרי בית הספר אהבתי ללכת לחדר כושר (כשעוד היו חדרי כושר) ולאחר מכן לבוא הביתה. היום שלי היה מתוכנן מראש. אני מאוד אוהבת לתכנן את הלו"ז שלי.
מיקוד שליטה חיצוני ופנימי | קסניה יילושב
מיקוד שליטה פנימי הוא כוח בנפש של האדם שגורם לו להרגיש אחראי על מעשיו, על מה שקורה לו ועל גורלו.
ומיקוד שליטה חיצוני הוא כוח שגורם לאדם להרגיש שגורמים חיצוניים משפיעים עליו והוא לא שולט על המצב שהוא נמצא בו, ולא אחראי על מה שקורה.
לפעמים אני מתנהגת כך כי אני לא מושלמת, יחד עם התבוננות על התנהגותי עולה לי השאלה “אני כזאת או שהעולם כזה?”
כלומר אני עושה את מעשיי מכוון שאני משפיעה על עצמי? או שאני עושה את מעשי מכוון שהעולם משפיע עלי? שאלה זו מתמקדת במיקודי שליטה חיצוניים ופנימיים. העניין הוא במודעות עצמית למעשים שנעשו על ידי, או לא לקחת אחריות על מעשיי ולהאשים את העולם במעשיי. בשיקול הדעת שאני עושה עם עצמי, באומץ ובכוח שלי לקחת אחריות על מעשי, או ההיפך- לא למצוא בעצמי את הכוחות לשלם על הטעויות שלי ולהכחיש אותן.
אחרי העונש קין אמר לאלוהים: "גָּדוֹל עֲוֺנִי, מִנְּשֹׂא." (בראשית, ד', י"ג)
דרך אמירה זו של קין אנו מבינים שקין חשב שמגיע לו הקלה בעונש למרות שחטא. הוא מכיר בזה שחטא, אבל עדיין מפעיל מיקוד שליטה חיצוני - מבקש הקלה על העונש מכיוון שהוא לא חושב שהחטא שלו מספיק חמור, שמגיע לו העונש שאלוהים נתן לו.
יהירות וצניעות | מאיה קובץ
"וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ." (בראשית, ב', כ').
ה' חשב שסיים לברוא הכל, אבל לאחר שראה את בדידותו של האדם, הבין שצריך לחזור למעשה הבריאה ולתקן. אלוהים, שטעה ומכיר בטעות שלו, מצטייר כהרבה יותר צנוע מסיפור הבריאה הראשון.
גם האדם בסיפור הבריאה השני נברא צנוע יותר מאשר האדם בסיפור הבריאה הראשון.
ה’ הרבה יותר גדול וחזק מהאדם, האדם לא נוצר מצלם ה’, כפי שמסופר בסיפור הבריאה הראשון, אלא מהעפר.
וַ"יִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה." (בראשית, ב', ז').
אני חווה המון תגובות מאנשים אחרים כלפי היהירות שלי, חלק התגובות טובות, יש אנשים שלוקחים ממני השראה בגלל הביטחון שלי והאהבה וההערכה העצמית שלי. חלק מהתגובות פחות טובות. אנשים תמיד אומרים לי אני חיה על עץ גבוה, כי אני מצהירה על עצמי שאני טובה בהכל. כמו שאומרים: "עפה על עצמי". יש לי ביטחון עצמי מאוד גבוה, אני אוהבת להחמיא לעצמי. אני מעריכה את עצמי מאוד.
לקח לי המון זמן להגיע למצב של לאהוב ולהעריך את עצמי, פעם לא אהבתי בעצמי כמעט כלום ועברתי תהליך שבו כשאני מסתכלת במראה, אני באמת אוהבת את מה שאני רואה. אני כיום במצב שאני יודעת מה היתרונות ומה החסרונות שלי ומשתפרת, מצב שבו אני מסוגלת להחמיא לעצמי בציבור.
כאוס וסדר | שירה פליסקין
כשאני רוקד אני מרגיש מאוד את הכוחות של כאוס וסדר בתנועה. הסדר מאפשר לי לעמוד יציב. הוא הטכניקה שבניתי במשך השנים, הוא יודע למתוח את השרירים ולהחזיק את הסנטר שלי במקום. המקום של הכאוס מאפשר לי ללכת לאיבוד, ליצור תנועות ולשבור את הטכניקה בצורות שמעוררות רגש. כשאני פועל עם שני הכוחות האלה יחד אני מרגיש רקדן.
בחברה שלנו היום אני רואה כל כך הרבה סדר. אני רואה איך אנחנו מתפרקים בגללו. מטבעו של הסדר להיות פחדן. בלי הכאוס שתומך בו הוא פשוט מנסה להפריד בין כולם. הוא מציב לנו חוקים קשים. הוא מנסה להפחיד אותנו לתוך התבניות שלו, שבתוכן אנחנו לא מאושרים.
דיכוי ועוצמה נשית | מור בינר
"גַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה"
(רות, ד, ט').
המינוח של בועז כלפי רות הוא קנייה, רכישה, הוא הופך לבעלים שלה. הקשר בין הגבר לאשה הוא חד צדדי. כשהגבר מת מעמדה של האשה מדרדר למעמד הנמוך ביותר. לוקחים את רכושה והיא נשארת בלי כלום והדבר היחיד שיכול לגאול אותה הוא גבר אחר.
אני באמת חושבת שסיטואציות כאלו לא צריכות לקרות: שהאישה תלך ותחפש גבר ממשפחתה שלה, רק בגלל הפחד מהסביבה. לצערי, אני יכולה להאמין שסיטואציה כזו תקרה גם כיום. היא לא נשמעת לי מומצאת. זה מה שהכי מעצבן אותי בדיכוי נשים כיום, שמשהו שקרה לפני אלפי שנים, נשמע הגיוני לגמרי לחשוב שיקרה גם היום.
אני רואה כוחות העצמה נשית באופן בו רות ונעמי שיתפו פעולה וכרתו ברית. הן משתפות פעולה כדי לעזור לעצמן, ורק לעצמן ונעזרות אחת בשנייה ולא בגברים. "בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ." (רות, א, יז). רות מצהירה על נאמנותה לנעמי עד סוף חייה. הן כורתות ברית שהן יהיו ביחד עד המוות.
"וַתֹּאמֶר לָהּ, נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ: בִּתִּי, הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ-לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב-לָךְ" (רות, ג, א').
רות ונעמי בוחרות ביחד את עתידן ולא אחת מחליטה על השנייה אלא הן חוברות יחד ומחליטות ביחד.
אחריות והתנכרות לה | מרק שפובלוב
"עץ הדעת'' נקרא כך מכיוון שהוא מעניק חכמה לאיש אשר יאכל מפרותיו. מבחינתי, אדם בעל דעת ינסה כמה שיותר להימנע מדברים רעים, אך כאשר הוא לא ימנע מהם הוא כנראה ייקח אחריות כי הוא יבין שזהו הדבר הנכון לעשות. לאדם ולחווה לא הייתה שום דעת, ולכן הם אכלו מהפרי, לאחר מכן, ה' שאל אותם למה הם אכלו מהפרי. בשלב זה כבר הייתה להם דעת והם עדיין לא לקחו אחריות.
לפי דעתי, הם קיבלו את העונש המתאים, למה? גם כשהייתה להם דעת ומושג מה קורה בסיטואציה, הם בכל זאת ניסו להתחמק מהאחריות המוטלת עליהם.
בעיצוב הפוסטר בחרתי להתמקד ביאנוש קורצ'אק. בחרתי זאת מכיוון שב1942, הנאצים הגיעו לבית היתומים שלו ודרשו שחניכיו ילכו למחנה השמדה. לקורצ'אק הם נתנו הזמדנות לחיות. יאנוש, במקום לשלוח את חניכיו לבד להשמדה, בכל זאת הלך איתם יד ביד יחד אל המחנה. מבחינתי קורצ'אק הוא סמל לאחריות כי הוא בחר להיות עם חניכיו תמיד, גם בדרכם למחנה טרבלינקה. בחרתי להוסיף ציטוט ממגילת רות, כי כפי שרות בחרה לקשור את גורלה בגורל נעמי, כך יאנוש בחר לקשור את גורלו בגורל חניכיו.
כאוס וסדר | רודיון וינוקורוב
"וירא אלוהים כי טוב" ה' מרוצה והוא חושב שכל מה שהוא ברא זה טוב , הוא בטוח בעצמו וזה מדגיש את הסדר: מה שהיה צריך לקרות זה מה שקרה , העולם הוא בדיוק כמו
שה' תכנן אותו . "בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. (בראשית א' , יח')
אני מרגיש שיש יותר כאוס מסדר בתקופה הזאת, כל יום אני קורא על עוד 50 אנשים שמתו מהנגיף ביממה האחרונה. יש הרבה מובטלים, אנשים חיים בחוסר וודאות. הם לא יודעים מתי זה יסתיים, מתי הם יחזרו לעבוד, ואם בכלל מחר יישאר להם כסף לחלב ולחם.
מיקוד שליטה חיצוני ופנימי | סהר ברוך
וַיֹּאמֶר, הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. (בראשית, ג', י"ב).
במקרה זה אנחנו רואים שהאדם מאשים את כולם מלבד את עצמו. הוא משליך את האחריות מעצמו. אם הוא היה בוחר לפעול בדרך של מיקוד שליטה פנימי הוא היה לוקח אחריות על המעשה של עצמו, מודה שבחר לאכול מפרי העץ בעצמו, ולא מאשים את אלוהים שנתן לו את האישה.
לדעתי רוב בני אדם לוקחים אחריות כשהם עושים דברים חיובים והם משליכים מעליהם אחריות כשהם עושים משהו רע או שהם טועים. אדם שישליך אחריות פעמים רבות ויפעיל מיקוד שליטה חיצוני, יחשבו שהוא משקר ולא יסמכו עליו. כמו בסיפור עץ הדעת, כשהאדם אכל משהו מרצון ואז האשים את כולם חוץ מאת עצמו: את אלוהים שנתן לו את האישה וגם אותה הוא האשים.
קנאה ואחווה | שיאלו רוסיני
קין נתן להרס העצמי לכבוש אותו. קין עשה דברים שלא ציפה לעשות מעולם. קין נתן לקנאה להפוך מהרס עצמי להרס כללי. קין רצח את אחיו, שבר להורים שלו את הלב, הפך לרוצח הראשון אי פעם וקולל בגלל קנאה. הפשע שקין לא היה שווה את מה שקרה לו אחר כך. אם הוא לא היה עושה את כל מה שהקנאה גרמה לו לעשות הוא לא היה מקבל עונש, אחיו היה חי והמשפחה שלו הייתה שלמה.
וַתֹּאמֶר רוּת אַל־תִּפְגְּעִי־בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל־אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי׃ בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ׃" (מגילת רות, ט"ז-י"ז)
רות בוחרת להישאר עם נעמי כי היא מרגישה חמלה כלפיה, וגם בזכות הקשר במיוחד שנוצר ביניהן.
החיבור בין רות לנעמי מאוד מיוחד. אני חושבת ששתיהן פועלות גם מתוך אחווה וגם מתוך חמלה. אני מזדהה עם התחושות הללו. אם היה לי חיבור כזה עם מישהו, גם אני לא הייתי משאירה אותו לבד. אני גם אוהבת אותו ואני לא רוצה שהוא ישאר לבד, גם כי אני מרחמת עליו.
כאוס וסדר | רום רביב
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת־הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים׃" (בראשית א', טז')
קשה לנו לדמיין עולם בלי זמן ידוע: ימים, חודשים, דקות, שעות. אנחנו כל כך התרגלנו לקיום של הזמן, שהמחשבה על חיים בלעדיו היא בלתי אפשרי. אנחנו צריכים זמן כדי לתכנן את חיינו ואת הפעולות שלנו, ובלי הזמן היה נוצר פער בין אנשים עם תכנון זמן משותף אחר.
הפוסטר מבטא את הצורה שבה הכאוס משפיע עליי ואת העוצמה שלו. בחרתי שהאלמנט המרכזי בפוסטר יהיה צונאמי, כדי להראות את העוצמה והכוח שיש לכאוס על חיי ואת ההשפעה השלילית וההרס הנפשי שהוא מביא איתו. כשהכאוס פוגע בחיים שלי הוא לא מגיע כמכה אלא כגל. בחרתי לצטט את פסוק ט' מבראשית א', כי כשהים נרגע והגאות יורדת נחשף עוד מרבד, סוג של מרחב בטוח חדש. בשבילי זה קורה אחרי שהצונאמי נרגע ונחלש עד חוסר קיום.
כאוס וסדר | עטר ברמן, מחנכת
כאשר הייתי תלמידה (אני הייתי תלמידה ולא חניכה) בכתה ח' נסענו לאיזו אוניברסיטה להפגש עם מדען. לא יכולנו שלא להבחין בכיפה גדולה שהייתה מונחת על ראשו. מבחינתנו, תלמידים מבית ספר חילוני, היה מדובר בסתירה- איך הוא יכול גם להיות איש מדע וגם להאמין באלוהים. למזלי, אחד התלמידים היה מספיק חצוף כדי לשאול אותו על כך, והוא ענה תשובה שצרובה בראשי עד היום. הוא ענה שאנחנו נמצא לא מעט מדענים דתיים. כי כשאתה מדען, וחוקר את העולם עד יסודותיו הקטנים ביותר, אתה מבין שהוא כל כך מסודר ומאורגן, שאתה פשוט לא יכול להאמין שזה במקרה. משהו היה חייב לסדר את הכל באופן מושלם שכזה.
